האגודה לצדק חלוקתי לוועדה הקרקעית לניהול קרקע חקלאית: "יש לעודד את החקלאים והחקלאות ולא את אלו שמחזיקים בקרקע בכדי למסחר אותה ואינם עוסקים עוד בחקלאות".

בהמשך לקול הקורא שפרסמה הוועדה לשם בחינת המדיניות הקרקעית לניהול קרקע חקלאית הנכללת בגדר מקרקעי ישראל, במסגרתו התבקש הציבור להביע את עמדתו, הגישה האגודה לצדק חלוקתי נייר עמדה מטעמה. להלן עיקרי טענותיה :


האגודה טענה כי ראוי שהוועדה הנכבדה תלמד מטעויות שנעשו בעבר ותפנה את התמריצים (במידה וייקבעו כאלו) לסיוע לחקלאים ויחידים עירונים המעוניינים להתפרנס מחקלאות ולא לאלה המעוניינים לזנוח אותה ולעסוק בנדל"ן [1].

במידה ויוחלט לשנות את משטר הנחלות הקיים, טענה האגודה כי יש לעשות כן במכרז[2] תוך אימוץ העקרונות הבאים, ביניהם: הסדרת התמורה עבור הקצאה; אימוץ עיקרון של שימור חקלאות מקומית ומתן יתרון ועדיפות לחקלאים בודדים וליחידים עירונים המעוניינים לשמר חקלאות מקומית ולאלו אשר מעבדים את הקרקע כיום; קביעת הנחיות ומנגנון אכיפה ובקרה על מנת להבטיח שהקצאת הקרקעות תשמש אך ורק לצורכי חקלאות; השבת הקרקע בעת שינוי ייעוד וקביעת פיצויים בהתאם לקרקע חקלאית; קביעת הוראות למניעת ריכוזי קרקעות חקלאיות אצל מעטים [3] ועוד.

בנוסף, האגודה טענה כי אין לאפשר פתרון אשר במסגרתו יאפשרו למחזיקי הנחלות להשכיר את הנחלות בשוק החופשי, לכל המרבה במחיר. לטענת האגודה, פתרון זה לוקה הן מבחינה ציבורית והן מבחינת עקרונות של צדק חלוקתי. במצב דברים שכזה, המדינה לא תזכה למלוא התמורה הכספית עבור משאב זה, אלא מרבית התמורה תגיע לידים פרטיות. גם במישור המוסרי והמשפטי, מתן תמריץ דווקא לאלה שהפרו את ההסכמים עמם ו/או את החלטות המועצה, לא עוסקים בחקלאות ואף קיבלו זכויות נכבדות בקרקע בחלקה א' (להקמת מבני מסחר, משרדים ומגורים) מאחר וטענו שלא יכולים ואינם מתפרנסים עוד מחקלאות, נוגד כל הגיון.

לעמדת האגודה, סחר בנחלות החקלאיות יעניק הטבות בלתי סבירות בידי מעטים ואף יצור אצולת קרקעות מצומצמת. נכס ציבורי יקר ערך – הקרקע החקלאית – למעשה יופקע מהציבור ויועבר לידיים פרטיות, מבלי שהמדינה תזכה לקבל תמורה הולמת עבור השימוש בו, תוך הענקת הטבות בלתי סבירות לחלקים מסוימים (לעיתים חזקים) בחברה הישראלית ותוך הגדלת והנצחת הפערים בה.

האגודה טענה כי רק חלוקת המשאב על ידי המדינה תבטיח שמירה על עקרונות החשובים למדינה, לרבות הבטחת קיום מטרת החכירה – חקלאות, לרבות סוג החקלאות, הגשמתן של מטרות ויעדים מעבר להיבט הכלכלי ושקילת שיקולים רלבנטיים נוספים. כך למשל, חקלאות ייחודית, יצירתית, וקידום אוכלוסיות חלשות – יכולים לבוא לידי ביטוי רק בהקצאה מסודרת של הקרקע על ידי המדינה תוך קידום האינטרסים הציבוריים. המדינה תוכל להבטיח, במסגרת מדיניות כוללת והקצאת קרקע על ידי מכרזים, שילוב של אוכלוסיות חלשות יותר מבחינה כלכלית. כך גם בכל הנוגע למניעת ריכוזי קרקעות בידי יחידים והפעלת רגולציה. מטרות חשובות אלה לא תוכלנה להתגשם אם גורמים פרטיים יהיו אלה שישווקו את הקרקעות החקלאיות, לכל המרבה במחיר.

לעיון בקול הקורא שפרסמה הוועדה, לחצו כאן.

_________________________________________________________________________________________ [1] בהקשר לכך, טענה האגודה כי ראוי שהוועדה תבחן גם את החלטות מועצת מקרקעי ישראל מספר 979 החלטה 979 " קביעת הזכויות למגורים בחלקת המגורים בישובים חקלאיים שהם מושב עובדים, כפר שיתופי, מושב שיתופי, קיבוץ או אגודה חקלאית שיתופית" (העוסקת בזכויות הבניה במושבים ובקיבוצים) מיום 27.3.2007 לעיון בהחלטה באתר האינטרנט של מינהל מקרקעי ישראל.
והחלטה 1101 "שימוש לתעסוקה לא חקלאית בחלקת המגורים של הנחלה"(העוסקת בתעסוקה לא חקלאית בנחלה מיום 27.3.2007 לעיון בהחלטה באתר האינטרנט של מינהל מקרקעי ישראל
וההטבות שהינן מעניקות. החלטות אלה אינן מעגנת את זכויות החקלאים בחלקת המגורים תוך שימור החקלאות, אלא נועדו לאפשר לחקלאים לסחור, ליזום ולהפיק רווח מקרקע ציבורית שהופקדה בידיהם למטרת חקלאות. באופן אבסורדי, אין בהחלטות אלה ולו תמריץ אחד הנועד לשמר את החקלאות ולהעצימה. ולהפך, החלטות אלה, למעשה, מתמרצות את החקלאי לזנוח את החקלאות ולהפיק רווח ממסחור הקרקע.
[2] המכרז יעניק זכות חכירה בלבד ולא מדובר על הענקת בעלות.
[3] לעניין זה, ראו למשל סעיף 1(א) (2) בחוק רשות המקרקעין הקובע כי רשות מקרקעי ישראל תפעל במסגרת תפקידה לקידום התחרות בשוק המקרקעין ולמניעת ריכוזיות בהחזקת מקרקעין.

בגיליון:"האגודה לצדק חלוקתי לוועדה הקרקעית לניהול קרקע חקלאית: "יש לעודד את החקלאים והחקלאות ולא את אלו שמחזיקים בקרקע בכדי למסחר אותה ואינם עוסקים עוד בחקלאות""; "המאבק הציבורי הצליח ומליאת הכנסת אישרה את חוק מיסוי רווחי גז ונפט";"הקואליציה לדיור בהישג יד לראש הממשלה: "עקיפת הליכי התכנון התקינים, תייצר תוכניות פגומות, שאינן מבטיחות לתושבים איכות חיים מינימאלית, תוך פגיעה קשה בסביבה וכרסום משמעותי בזכות הציבור להשמיע את עמדתו על תוכניות

;