סיכום כנס ושימוע ציבורי פתוח בנושא "הכנסות המדינה ממשאבי הגז הטבעי והנפט בישראל"

סיכום הכנס וגרסתו המלאה והמצולמת




דר' יוסי לנגוצקי, גיאולוג, אבי תגליות הגז באתרים דלית ותמר:
חרד מאוד לקיומה ודמותה של המדינה ולזכויות אזרחי מדינת ישראל בתגליות הגז אותו גילה. לאחר מספר רב של קידוחים, התגלה קידוח אחד תמר 1 שהפך את הגלגל – נקודת היפוך שבזכותו אנו צועדים להיות מעצמת גז.

שר התשתיות דאז, אליהו סויסה עצר את הקידוחים על מנת לשקול מחדש את המדיניות והחליט שיש להתאים את חוק הנפט למציאות החדשה.

ב-2006 החלטה זו הופסקה ע"י רוני בראון – נקטעה אפשרות לפתרונות ארוכי טווח והים נפתח לקידוחים גם ע"י גורמים לא מקצועיים ואפשר להם מנגנונים ליצירת הון.

מצהיר כי חלם לגלות נפט לרווחת מדינת ישראל ואזרחיה. כיום הוא בוש ונכלם כשהוא בוהה בבהלת הזהב ותעוותם לעוד, על מנת להטות את מקבלי ההחלטות שלא לחלק את ההכנסות בהתאם לכללי הצדק. רומסי זכויות של כלל אזרחי ישראל ליהנות ממשאבי המדינה. במקום סגירת פערים, שיפור מערכת החינוך והבריאות, מולטי מיליארדרים המנסים למנוע חלוקה צודקת של המשאבים.

הציג מפה. מפת ההיתרים – מראה שכל הרישיונות כבר חולקו, הכל כבר נלקח. שטח היום כבר תפוס ולא ניתן ממילא להביא משקיעים זרים נוספים. מלבד זאת טוען כי גם רווחים של כמה מיליארדים יביאו משקיעים.

פרויקט תמר הביא לגיבוש פרוספקט כבר בשנת 2003. עם פרישת בריטיש גז ב-2005, פנה לתשובה והציע לו להצטרף לקדיחת הפרוספקט. אח"כ גם צורפה נובל אנרג'י וגדעון תדמור, ללא תשלום הוצאות העבר ומבלי לעמוד בסיכונים – ועם כל הכבוד לסיכונים, ראוי שיזכרו כי הפרוספקט לקידוח תמר 1 הוגש לתשובה על מגש של כסף וראוי שהמידתיות והצנעה תשמש אותם.

הודיע כי הוא בעל עניין, אם זאת אינו מהסס לומר - חובה על מדינת ישראל לשנות את חוקי התמלוגים והמיסוי, כך שהמדינה תקבל את התמורה הראויה לניצול אוצרותיה.אם החברות רוצות שיעזבו.

ח"כ שלי יחימוביץ:

הגישה הצעת חוק בנושא "קרן לאומית לפיתוח חברתי". מטרתה לתקן את אופן חלקות ההכנסות מרווחי הגז והנפט. בבסיס ההצעה עומדת ההנחה שאוצרות הטבע של מדינת ישראל הם שייכים לציבור כולו ולא ייתכן שיהיו רכושו של אדם אחד או קומץ אנשים. עקרונות מנחים – עיקר התמורה תועבר למדינה, שמירה על המוטיבציה של בעלי הזכויות להמשיך לחפש ולהפיק (אנו רוצים שהם יתעשרו, השאלה היא שאלת היחס). יחס החלוקה בארץ הוא שערורייתי בין קומץ אנשים שיתעשרו ולבין אזרחי המדינה – לא סביר, לא כלכלי ולא מוסרי. העלאת התמלוגים ל - 20% באופן מדורג (שנה ראשונה 10%) והעלאת מס החברות ל- 60% וביטול הטבות המס.

טענת הרטרואקטיביות – אם מקבלים את הטענה החוק לא יחול על כל השטחים שגם ככה כבר חולקו. מותר למדינה לשנות מדיניות כלכלית ולשנות את המיסוי, זו ריבונות המדינה. ציטוט של גדעון תדמור מ-2001 בדבר ביצת זהב, כדי למנוע את שינוי המדיניות כבר אז – מי תרם לכך שהחוק לא שונה כבר אז? 10 שנים תשובה וגדעון תדמור בשמם מטרפדים כל כוונה לשנות את החוק הישן משנת 52. אם הם לא היו מטרפדים את החוק אז, טענת הרטרואקטיביות לא הייתה חלה.

זכות הקניין – טענה מגוחכת. זה שמישהו קיבל רישיון לא הופך אותו לבעלים. איך אפשר להלאים משהו שמלכתחילה הוא כבר של המדינה. טענה מגוחכת של אפליה מול מיסוי של חברות אחרות. למדינה מותר לקבוע שיעורי מס שונים. האם תשובה צריך להחליט למי ילך הכסף? זו תפיסה משובשת של הדמוקרטיה. המדינה שהיא הריבון והיא שצריכה להחליט לאן ילך הכסף ולא תשובה.

תשמחו בחלקכם – תשובה מטיף לנו לשמוח בחלקנו. הציבור לא צריך לשמוח על הפירורים שזורקים לו.

לסיום – מודל שיצר משה כחלון, שר התקשורת בעניין תשלומי הקישוריות. אם חברות הסלולר היו נכנסות מראש למו"מ מול השר הם היו מגיעים לתוצאות הרבה יותר טובות. משה כחלון הציב רף חדש, שזה הרף שיעמוד לנגד עיניו של שטייניץ והרגולטורים. קוראת לתשובה להיכנס למו"מ מול האוצר. יהיה יותר זול לכולם , יותר צודק ויביא לו יותר אהדה מהציבור.

הרב מיכאל מלכיאור, פורום פעולה אזרחית:

עד היום בכל המאבקים החברתיים אמרו שאי אפשר לשנות כי אין כסף. אין אמצעים, לא ניתן לצמצם פערים וכו'. עכשיו לא יכולים לטעון שאין כסף. פשוט נגמרו התירוצים. נוצר מצב חדש ויש אמצעים לעשות רפורמות חברתיות גורפות – להבטיח איכות חיים לכל אזרחי המדינה, המדינה יכולה לקחת אחריות על צרכי הציבור.

אפשרות היסטורית להביא שינוי חברתי. הקימו את הפורום לפעולה אזרחית כהפקת לקחים ממה שהיה שנת 2001 בציבור ובכנסת. ישבו 5 חברי כנסת בדצמבר 2002 ויחד היו שם 24 מנכלים ולוביסטים. נציגי המדינה התחננו כי חברי הכנסת יקבלו את ההחלטה הנכונה. הציבור לא היה שם בשביל לחזק את חברי הכנסת ולנהל את המאבק. לכן רק במאבק ציבורי ניתן להביא לשינוי. יש כבר למעלה מ-3000 פעילים. רק כך אפשר לשכנע את חברי הכנסת. מתגבשת גם חזית של סטודנטים. מומחים מכל העולה. שיתוף הפעולה שייווצר הוא משמעותי ורק בידיו להוביל לשינוי.

דיסאינפורמציה – בכל המדינות בעולם החופשי קבעו מזמן שמירב הרווחים הולכים לציבור. המדיניות משתנה בהתאם לצורך הציבורי ורק בישראל לא. וחברות האנרגיות שם לא מעזות לקרוא לזה שינוי רטרואקטיבי. גם ככה מדברים על מה שיופק מעתה והלאה – זה לא רטרואקטיבי לפי שום קנה מידה. מה שכבר הופק - הופק. במדינות אחרות, חברות שיכולות להרוויח בצורה הגונה וראויה משקיעות כאשר המיסוי הוא הוגן וראוי. החברות לא יוותרו על להרוויח הרבה כסף גם אם ישתנה המיסוי. זכויות הקניין על אוצרות הטבע שייכות לציבור. שום משפטן שקשוקה לא יכול לשנות את זה. האחריות נופלת על המדינה. נזקים נופלים על המדינה אבל הרווחים הולכים למעטים.

הנסיבות השתנו – בשנת 52 היו סיכונים גבוהים. היום הסיכונים לא גבוהים, יש בדיקות. כיום בעסקים קטנים הסיכונים יותר גבוהים מאשר בקידוחי הגז.

התשלום בפועל – יש הנחות מס ייחודיות רק לחברות הגז. בהנחות זה בסדר שיהיה ייחוד, אבל בתשלום מס אסור?

המאבק על צדק חלוקתי וגם על יצירת הכלים שהרווחים יחכו לרפורמות חברתיות. הקרן החברתית שהוקמה בנורבגיה. משתמשים ב4% מהפירות למטרות חברתיות. לא הורידו מיסים, לא שינוי את מחיר הדלק. המדינה הפכה למדינה עם איכות החיים הגבוהה בעולם ועם הפערים הכי נמוכים. אנחנו יכולים לעשות אותו דבר.

פאנל 1 – ניצול משאבי נפט וגז בישראל ומדיניות חברתית

דר' אלי גולדשטיין, מומחה לשווקי אנרגיה:

הקשר בין הנפט והגז ושוק האנרגיה בכללותו והשפעותיו הברוכות – השפעות מאקרו כלכליות של הורדת מחירי החשמל. המחירים צפויים לרדת עם גילויי הגז הטבעי . יחמיר את הרזרבות הנדרשות לעתיד במיליארדי דולרים – מהיכן יגיע הכסף. שפע בצד אחד (הגז הטבעי – מגיע רק לצד אחד), ומהצד השני מחסור כמובן משק החשמל (חוסר ברזרבה), יביא להפסקות חשמל, יפגע בכלל המדינה.

החוק משנת 52' והתיקונים נועדו כדי לשכנע את היזמים להשקיע בענף מסוכן, היה יבש. אבל לאור השיפורים הטכנולוגים שבוצעו עם השנים הסיכון בקידוחים ירד. אין טעם להשאיר אותו עידוד ותמרוץ שכבר לא מתאים לתקופה הזו.

פרופיל סיכון מול סיכוי – בעלי חסכון פנסיוני משתתפים בסיכון של יזם הנפט. כולנו משתתפים בסיכון (לא משתתפים בסיכון של עסקים קטנים למשל).

עסק צריך לפצות את עצמו על הכנסה אלטרנטיבית וסיכונים שלקח, אבל צריך להיות רווח נורמאלי. רווח שצפוי להתקבל – הוא הרבה מעבר לרווח הנורמאלי. גם אם הרווח יקטן החברות עדיין ירצו להשקיע.

דר' עמית מור, מנכ"ל אקו-אנרגי' יעוץ כלכלי אסטרטגי

בדק את מדיניות הגז וחלוקת רווחים בין חברות ליזמים פרטיים. מדינות דנות בסוגיות הגז כבר 150 שנה. הגיעו לפתרונות שונים. כמה מהרווחים נשארים בידי הציבור וכמה הולך לסקטור הפרטי. לפני 3 חודשים התפטר ראש ממשלת אוסטרליה בדיוק בגלל הסוגיה של מיסוי מינרלים (הלובי הפרטי הוביל להתפטרותו). דוח וועדת ששינסקי הקנדי נותן מערכת של מיסוי פרוגרסיבי של כמויות גז.

צריך להוריד את הציפייה להכנסות מהרווחים הצפויים בלי קשר לשינוי המדיניות. מדיניות מיסוי נכונה צריכה למצוא את נק' האיזון האופטימלית, שלא תשנה את ההחלטות הכלכליות של היזם לחפש נפט ושתביא את המירב לציבור.

צריך להבין את סדרי הגודל:

משק החשמל – 80% מהגז ילך לייצור חשמל. ב-5 השנים האחרונות 58% פחם, 42% גז טבעי. חברת חשמל הובילה מהפכה. כולנו כבר הרווחנו מהם (מחירי החשמל ירדו ב-15%). הגז יותר זול מהפחם. הציבור הרוויח 2 מיליארד שקל והדבר תרם גם לאיכות הסביבה.

הביקוש לגז טבעי – בשנת 2025 בין 10 -12 מיליארד קוב. הגז כבר מגיע מים תטיס ומצרים. צריך ביטוח לביקוש.

בסוף מדובר על ביקוש של 6-8 מיליארד מטר מעוקב.

צפוי הכנסות לשנה: 1-2 מיליארד דולר לשנה

רווחים: 700-800 מיליון דולר לשנה

4-5 מיליארד דולר לפיתוח תמר.

לגבי ייצוא גז – הממשלה צריכה לקבוע מדיניות - צריך להוריד ציפיות מאפשרות יצוא הגז.

אם ימצא גז טבעי נוזלי קשה ביותר לייצא אותו ואין לכך תקדים בעולם. הבעיה שתהיה בפני היזמים – הייצוא אין טכנולוגיה מתאימה לכך בעולם.

חרד לגבי הדיון הציבורי שהתפתח במדינה. מומחים האומרים את עמדתם זוכים לבוז אדיר.

מציע להוריד את רמת הטונים ולהתמקד בדיון הענייני.

תשובה לשאלה לעניין יחס החלוקה הראוי – סבור שיש להשאיר את המיסוי כמו שהוא היום.

גב' יעל כהן פארן, מנהלת הפורום הישראלי לאנרגיה

אנרגיה והדורות הבאים. אנרגיה בר קיימא. גז זו בהחלט ברכה. לגז יש יתרונות רבים על פני השימוש בנפט ובפחם אבל גם לו יש חסרונות. משאב מתכלה.

גז זה עדיין לא אנרגיה נקייה. עדיין פולט גזי חממה. ישראל תגדיל את פליטות גזי החממה. גז נגמר. צריך ללכת לכיוון של משק אנרגיה בר קיימא. יש לנצל את המשאבים כדי את משק האנרגיה ככזה. אנרגיות מתחדשות (רוח, שמש וכו') והתייעלות בצריכת האנרגיה (שיפור מבנים, מחקר ופיתוח של אמצעי ייצור של אנרגיה מתחדשת). לכך צריך הרבה מאוד כסף. יש להחליט על מדיניות פיסקאלית של משאבי הטבע כדי לפתח אנרגיה בר קיימא. צדק חלוקתי וצדק בן דורי. גז הוא דלק ביניים וצריך להשתמש בו כדי לפתח אנרגיה בר קיימא.

פרופ' דני רבינוביץ, יו"ר האגודה לצדק סביבתי בישראל, החוג לסוציולוגיה, אוניברסיטת ת"א

הפרטה. הפקת המשאבים שלא ע"י מדינה זה סוג של הפרטה. המדינה היא ב"כ הציבור והמתווכת. כמובן שניתן להפיק משאבים ע"י המדינה ולא חייבים להפריט. אפשר לכרות ולעבד משאבים גם ללא הפרטה. החוק משק הגז הטבעי 2002 היא ביטוי לתפיסה שההון הקפיטליסטי הוא המניע היחיד של השוק והמדינה מפריעה. רעיון ההפרטה טבוע בחוק "פיתוח באמצעות המגזר הפרטי". יש איסור על חברות ממשלתיות לעסוק בחיפושים והפקה של גז. על כל איסור לעניין מניעת ריכוזיות יש החרגות. הלאקונות שיש בחוק לא מקריות.

ישנו חוסר במטרות החוק – למשל, ארגון משק הגז לרווחת כל הציבור וכו'. ההפרטה הפכה לברירת מחדל ולא דורשת הצדקה. דוחה את הויכוח על ההשלכות והמהות של ההפרטה על העתיד.

ישראל מתקרבת למצב של מדינות הגוש הקומוניסטי ששם הועברו מחצבים תוך פרקי זמן קצרים לידיים פרטיות. עשוי להגדיר מחדש את חלוקת העושר. זה קורה מהר מידי בצורה גורפת מידי.

איך מדינה ואיך תרבות שחורטת על דגלה את העדר הפראייריות מצליח להיות ציבור רחב שבו הפראייריות מאוד עמוקה בהתייחסות שלו? הישג הקמפיין – פרטי ההפרטה מוצגים לציבור.



פאנל 2 – מדיניות מיסוי של משאבי גז טבעי ונפט בישראל

מר עמי צדיק, מרכז מחקר ומידע של הכנסת

חלק הממשלה מהכנסות נפט וגז במדינות שונות.

מה המשטר הפיסקאלי במדינה שמבוסס על רישיונות וזיכיונות? – רוב הסיכון נופל על היזם וניתן לצפות כי חלק המדינה יהיה יותר נמוך. נהוג במדינות המפותחות.

כאשר בוחנים מהם הכלים הפיסקאליים 2 מטרות למדינה: עידוד חיפושי הנפט ומירוב ההכנסות מאוצרות הטבע. הכלים הפיסקאליים המרכזיים הנהוגים להשגת שתי המדינות: תמלוגים, מס משאבים, דמי חכירה (bonus Bids), הסכמי ייצור משותפים PSC , הטבות מס

הכלי הידוע מכולם זה התמלוגים. מדובר בקביעת אחוז מסוים מההכנסות ולא מהרווח.

תמלוגים (אחוז מסוים מהכנסות ברוטו): יתרון: וודאות, קל לחשב ולגבות. חסרון: מס רגרסיבי (הרווח גדל)

מס משאבים (מתווסף למס חברות, לפי הרווח): יתרון: מס פרוגרסיבי (לאחר שהיזם מכסה את ההוצאות הנס גדל). יתרון: קשה לאמוד יותר ולגבות אותו

דמי חכירה (משולמים ע"י הזכיין בעת החתימה על חוזה החיפוש): יתרון – הכנסה כבר בעת מתן הרישיון, גובה הבונוס נקבע לפי היצע וביקוש (בשדות אטרקטיביים הבונוס יהיה גבוה יותר, נותר תמריץ כללי ליזם לקדוח ולהשקיע). בהרבה מקרים בעל הרישיון לא קודח אלא מחזיר את הרישיון

הסכמי ייצור משותפים

הטבות מס (ניכוי אזילה- שמקזזת את התמלוגים). הטבה בשיעור 27% - אקטיבית מוריד את התמלוגים.

בזכות ההטבות - בשנת 2009 דלק קידוחים כלל לא שילמה מס בגלל הטבה זו.

במשטרים פיסקאליים – תנודתיות במחירי הגז והנפט. לעבור לשיטה פרוגרסיבית. מערכת פרוגרסיבית נחשבת יציבה יותר.

השוואה בינלאומית, חלק הממשלה (תמלוגים ומס חברות): בישראל חלק הממשלה 32% לעומת ממוצע של 53% (מתוך הכנסה נטו). בישראל הייתה ירידה של מס חברות, גובה תמלוגים לא השתנה (ירד מ39% ב98 ל28% ב2007)

המלצות: חלוקה צודקת יותר בדומה למדינות אחרות

חסרונות: חוסר יציבות פיסקאלית. (אבל גם במדינות ששם יש שינויים המשקיעים ממשיכים להגיע). המצב הגיאו פוליטי, חברות מדירות עצמן גם ככה מישראל. גלגול בעלויות על כלל הציבור (יקרה אם לא תהיה תחרות), להקטין את הכדאיות הכלכלית של היצרנים המקומיים בתחרות מול ספקים זרים. ייתכן שיביאו בעיכוב בתהליך החיסכון הכלכלי והסביבתי למשק.

פרופ' אמיר ברנע, דיקן בית הספר למנהל עסקים, המרכז הבינתחומי הרצלייה

הצהיר שהגיש חוות דעת לוועדת ששינסקי וקיבל עבורה תשלום מחברות הגז.

אם ישתנה משטר התמלוגים והמיסים (אי וודאות פיסקאלית), מה תהיה ההשפעה על הענף והמשק בכלל? האם בזמן אמיתי כאשר חילקו את רישיונות הקידוח, האם הממשלה לקחה פחות מידי? לא היה תור של מבקשי רישיון. המתודולוגיה של השוואה בינ"ל היא בעייתית מצב גיאופוליטית, בשלות השוק המקומי – יש רק קונה יחיד – (חברת חשמל), אופן הקידוח. הסיבה לחלק הנמוך זה של הממשלה - מס החברות הנמוך. בכל ענף מס החברות נמוך. אין ייחוד לענף. יש בעיות מדידה דו"ח הכנסת הוא רק אינדיקציה. נניח שחלק הממשלה נמוך בצורה משמעותית מהמקובל בעולם. מה ניתן לעשות?

לאי וודאות פיסקאלית יש השלכה על מחיר ההון. לוקחים מחיר הון יותר גבוה (השקעה מסוכנת). יכול לעכב את הליך חיפוש והפקת הנפט. איך שינוי כזה ישפיע?

שיווק גז לשוק המקומי – קידוח תמר מספיק לשוק המקומי ל-20 שנה. קידוח לוויתן מתייחס לייצוא. משמעות של רווחיות הייצוא שונה לגמרי.

ההשלכות על השוק המקומי – ספק מתחרה אחד – מצרי. צרכן אחד – חברת חשמל. איך ישפיע שינוי התמלוגים? בחלק תהיה התייקרות של הגז – משמעה התייקרות החשמל, בחלק שני הקטנת הייצור המקומי על חשבון הגז המצרי.

אנגליה ביטלה תמלוגים וגבתה מס רק על הרווח.

השפעות מימון – היכולת של בנק לתת מימון תלויה בתחזית התזרים – פוגעים בתזרים הפנוי ופוגעים ביכולת להשיג מימון.

לעניין מס – הטלת מס יתר עדיפה על שינוי התמלוגים. השפעה גם מבחינה מימונית וגם כדאיות ההפקה עדיפה. נטיל מס שונה? האם רצוי מס פרטני?

מציאת הגז לא הייתה אירוע מכונן, כולל לוויתן, אין חשיבות חריגה שמחייבת מיסוי פרטני מבחינה כלכלית.

דר' איציק ספורטא, פורום פעולה אזרחית, בית הספר לניהול, אוניברסיטת ת"א

למה קונים את הטיעונים של חברות הגז שהרישיון אינו מוגן? המיתוס של שוק חופשי שהמדינה מפריעה לו וצריך שוק חופשי. מדובר במיתוס – המדינה והשוק באו כרוכים יחד.

שוק שכזה לא קיים בנפרד מהמוסדות הכלכליים – אין שוק בלי מיסים. בלי מס אין זכות קניין. מימוש הזכות – שותפות לחברה. החברה האנושית היא שמאפשרת את יצירת ההון.

ישנם איומים מטרידים אך אלו שבדקו מחקרית את ההשפעה של העלאת המס, גילו שאין קשר לבריחת המשקיעים.

יש להסתכל על הדברים כמו שהם – תמריץ יכול להיות נמוך או גבוה. אנחנו כאזרחים צריכים לבחון כיצד הדמוקרטיה מתפקדת או שהציבור אומר שמשהו לא סביר וצריך לשנות אותו.

מר משה גביש, נציב מס הכנסה לשעבר

צורת הלחימה של חברות הגז – עושים כל מה שאפשר כדי למנוע שינוי מדיניות. תקפו ישירות את אשתו של יו"ר ועדת שישנסקי ואת ששינסקי עצמו. פרסומים נמוכים על בגידה במדינת ישראל.

לא זכורה מלחמה כזאת ומפתה לחשוב שמי שמזדקק לאמצעים שכאלו – טיעוניו לא חזקים.

הפתרון הנכון הוא הפתרון הפשוט. אפשר להעלות את התמלוגים ושיעור המס, כל אחד משרת מטרה אחרת. סה"כ התקבולים צריכים לעלות. החברות הצליחו ליצור שפה שונה ממה שאנחנו נותנים למילים. אין כאן רטרואקטיביות. העלאה על הכנסות מעתה והלאה זה לא רטרואקטיבי (אלא רק על הכנסות שכבר התקבלו). בשבוע שעבר ביהמ"ש העליון נתנה פס"ד על יקרות ביטוח לאומי. נקבע שלממשלה יש סמכות לשנות מדיניות לעתיד. אין כאן שום רטרואקטיביות.

חברות הסלולאר לא הלכו למלחמה שכזו אלא לבג"ץ. רוצים לבטל הטבות בחוק עידוד השקעות הון לאחים עופר – המלחמה היא לגיטימית.

לא לוותר על העלאת תמלוגים – זה הכנסה בטוחה למדינה לעומת מס שיכול להגיע לאפס גם כשהמס הוא 25%. לעשות חישובי מס זה מאוד מסובך.

נושא העלאת מחיר הגז – החברות תמיד ירצו קבל את מקסימום המחיר שהם יכולים ולכן העלאת מחיר לא רלוונטית. צריך שתהיה תחרות.


שימוע ציבורי:


ח"כ דב חנין:

3 דברים שכולנו למדנו במהלך הכנס:

  1. שיעור הכנסות המדינה ממשאבי המדינה נמוך בהשוואה דרמטית ביחס לממוצע
  2. אין כאן בעיה של רטרואקטיביות. עוד לא הופק גז מהתגליות.
  3. הרבה כסף, הרבה משמעות לחברה הישראלית. ניתן לעשות בכסף הזה הרבה דברים עבור החברה.
מאבק עם הרבה ספינים החיצויים מצד האמריקאים, פנימיים נגד יו"ר הוועדה. מאבק חשוב על המרחב הדמוקרטי בישראל.

החבר הכי טוב זה הכאילו - לא להסתפק בהעלאה קטנה וסמלית, שלא יהיה פספוס. הסיסמא של 80-20 היא סיסמא נמוכה למאבק. להעלות את תמלוגי המס בצורה משמעותית.

ניצן הורביץ:
פוספט – הזהב הלבן – העתודות בישראל גבוהות מאוד, בשווי 100 מיליארד ₪ רק שדה אחד ליד ערד (שדה בריר), הנושא בבג"ץ. כימיקלים לישראלים של האחים עופר (חברת רותם המפרט) היא בעלת הזיכיון בשדה הזה. קיבלה את אוצר הטבע הזה. המדינה גילתה את השדה בשנות ה-80 החברה קיבלה את הזיכיון בלי מכרז, באמצעות פקיד אחד במרד התשתיות. תמלוגים שהמדינה מקבלת היא בין 3-5% (פחות מהגז הטבעי). מתנהל לפי פק' המכרות מ-1925.

יוחנן פלסנר:
ניתן להשיג דברים בהידברות. אם המאבק לא ילווה בהטחה של האופן שבו נשתמש במשאבים האלו לא תרמנו למאבק אלא הזקנו. (דוגמאות מאפריקה). הכנסה כל כך גדולה יכולה לגרום נזק אדיר למשק קטן כמו שלנו ולכן אם לא נדע במקביל לאמץ מודל על אופן השימוש יכול להיגרם נזק.
רויטל ברילנשטיין עו"ד באגודה לצדק חלוקתי :
הציגה את חוות דעתו של פרופ' אדרעי מרצה בכיר למיסים באוניברסיטת חיפה.
ממצאי חוות הדעת:
במישור הקנייני - אומנם יש לחברות הגז זכות קניין אולם מדובר בזכות חלשה ועל כן ראוי לפגוע בה שכן הפגיעה הינה לתכלית ראויה.
במישור המיסוי – חוות הדעת מציגה הטבות מס מפליגות שלמעשה יוצרות מס שלילי. הטבות אלו לא היו עומדות כיום בביקורת שיפוטית ויש לפעול באופן מידי לביטולם ובעיקר לביטול ניכויי האזילה.
למדינה זכות להעלות את המס ואין מדובר בשינוי רטרואקטיבי.
ערן בנימיני מהתנועה הירוקה:
הבעיה העקרונית: בספר הגנבה השקטה מראה את התפרקות ארה"ב מהמשאבים שלה. נחלת הכלל – מפקידים בידי הממשלה בידי הממשלה את הרכוש שלנו כדי שתנהל את הרכוש המשותף. המדינה מצידה אומרת אני לא יודעת לנהל ומעבירה את הניהול למישהו אחר. שאלות מהותיות צריכות להיפתר ע"י המדינה ולא ע"י הזכיין. אנחנו כחברה לא יודעים לנהל את הנכסים המשותפים שלנו ולא יודעים להתנהל בינינו לבין עצמנו.
פורז:
היה יו"ר ועדת הכלכלה ב-2002. הוחלט בוועדה פה אחד שלא תהיה רטרואקטיביות. הייתה למדינה הזדמנות לשנות את המשטר והיא לא עשתה זאת. לא ניתן להעלות תמלוגים רטרואקטיבית. רישיון זה הסכם של המדינה בין החברה. העלאת תמלוגים ייתן עדיפות לגז המצרי.

ד"ר שחר דולב, עמותה ישראלית לכלכלה בר קיימא
מציע תמלוגים מדורגים. הסיכון הוא מוגבל ומועבר על הציבור. הסיכון הוא שיקוף של הרווח ולכן הרווחים צריכים להיות מוגבלים. מציע כמות מסוימת של גז שעליו יישארו אותם תמלוגים ומשם התמלוגים יעלו (יחזירו את הסיכון).
לעניין המס – הון כלכלי, הון טבעי (מחצבים), הון חברתי, הון אנושי. הרווחה שלנו תלויה בכל סוגי ההון האלה. להקים קרן שלא רק תשקיע בחו"ל אלא גם תשקיע בהון טבעי, חברתי, אנושי.
דניאל דורון, המרכז לקידום כלכלי וחברתי:
הדיון על חלוקת השלל הוא הסחה מבעיית העוני. העניים מנוצלים ע"י חברות הענק. האליטות יצר משטר מעוות ומושחת, מאפשר לאליטות לנכס לעצמם את ישבני הארץ. 20 משפחות גוזלים שליש מהמשכורת של כל משפחה, ע"י הפקעת מחירים בסיסיים.
ד"ר דפנה דיסני, האגודה הישראלית לאקולוגיה ומדעי הסביבה, אוניברסיטת חיפה:
יעילות כלכלית בקבלת החלטות – המשאבים הטבעיים הופרטו. מה המדיניות היעילה לקיים את ההפרטה? המס היעקוביני – מס שנולד לתקן כשלי שוק. כדי שהפרט יפעל באופן יעיל יש להחיל מס מתקן על השפעות סביבתיות. מה הפיצוי הראוי על השפעות סביבתיות שיצרו חברות המפיקות גז.
שאלת קיימות לאורך זמן – לשים קרן שמטרתה לשקף את השינוי במלאי של המשאב. מדובר במשאב מתכלה.
אורי וייס, דוקטורנט:
הצעה לתקן את התקבולים שחברות האנרגיה לחלוקה סבירה. לתקן את התקבולים לתקבולים "בלתי סבירים" לטובת הציבור ולרעת חברות האנרגיה.
ד"ר אריה ונגר, אדם טבע ודין:
עקרון הבעלות – משאב ציבורי הוא בבעלות הציבור. בחלטה 1377 אומץ עקרון הבעלות. חלוקת רווחים לאחר שהוחזרו הוצאות החברה עם שילוב הסיכון. יש רווח סביר שממנו והלאה זה גזל.
עקרון הניהול – המדינה תנהל את המשאב כנאמן ולכן עליה להעדיף את האינטרס הציבורי.
ועדת שישינסקי צריכה לקבל את שני העקרונות האלה.
גז טבעי הוא ברכה שקללה בצידה (מביא לזיהום), יש להשקיע באנרגיות מתחדשות.

לורה, מטה ירושלמי של הפורום האזרחי:
היבט ציבורי – התעניינות גובה של הציבור שמה שקורה. ההיבט ההיסטורי, חזרה לרעיון לראות את המשאבים הטבעיים כשל הציבור. תהליך – חשוב לערב כמה שיותר אנשים, ציבור כחלק מתהליך. תוצאות – גם מבחינה כלכלית במידה והמשאבים יוחזרו חזרה לציבור. המדינה משתפת את הציבור.
נאור ירושלמי, מנכ"ל חיים וסביבה:
תהליכי קבלת ההחלטות – השימוע כמו שהוא מתקיים היום צריך להיות מובנה כחלק מקבלת ההחלטות ולא אירוע לעומתי.
סבורים שארוגני חברה אזרחית צריכים להיות משולבים גם בגופים שמקבלים את ההחלטות. פרויקט לאומי, משאבים לאומי – יש לבנות מערכת של שיתוף ציבורי אמיתי.
עו"ד יוסי מחלוף, חבר מועצת עיריית נתניה:
מצהיר כי הוא תוצר של "פרויקט ילדי תשובה" שתומך בסטודנטים נזקקים. כל מעשיו של תשובה היה לחתום הסכם עם המדינה. כל דרישתו כיום זה לקיים את ההסכם. מצפים מהמדינה לכבד הסכם, יש לכבד את החוזה.
ציפי רון, יו"ר איגוד נשים אקדמאיות ויו"ר ועדת איכות הסביבה:
ההון האנושי זה המשאב החשוב שלנו. מטרה של גילוי משאב טבע הוא בקידום ההון האנושי שלנו.
דוד שמעוני, המרכז הישראלי לצדק חברתי:
על כל מיליארד מטר מעוקב של הפקת גז היזמים יקבלו אחרי ההוצאות (רווח לפני מס), יקבלו 544 אלף דולר והמדינה 266 אלף דולר. מקבלים יותר מאשר המדינה.
מסמכים של יזמי הגז – כל חוות הדעת משפטיות, כמעט אף מילה על הצד הכלכלי.
הצורה שבה היזמים מציגים את העמדות שלהם – זה שהוסיפו מע"מ ובלו אלא מיסים שמשולמים בסוף ע"י הצרכן ולא מערכת הייצור.
גם אם יש בעיה של רטרואקטיביות, גם אז אם נוצר מצב עובדתי חברתי שונה גם אז צריך לעשות שינוי.
מה הדרישות? בועדת שישינסקי אין אף איש ציבור. צריכה להיות שקיפות. חברי כנסת צריכים להביע דעתם. לא רוצים לפגוע ברווחים של היזמים, אבל שימו לב לעניין הציבורי. שיבואו למו"מ להשיג פשרה.
עו"ד דורון חכם:
מצד אחד חשוב לא לפגוע בקניין ומצד שני יש את הציבור הרחב. צריך לחשוב על מודל משולב שמצד אחד יוביל להנאה לציבור מהקניין ומצד שני לא לפגוע בהסתמכות.

עמדת חברי הוועדה הציבורית של הכנס-
גב' זהבה גלאון חברת כנסת לשעבר:
תומכת בהצעה של מלכיאור. המדינה מוכרת בזול וקונה ביוקר. מוכרת את המשאבים ללא מכרז, אנשים קונים בזול, המדינה משלמת ביוקר. למשאבי הטבע אין לוביסטים. ההשתלחות, המקרתיזם נ' ששינסקי והקרן החדשה היא מדאיגה. קשר בין הון ללאומנות. גורמים סמי פשיסטים שחברו למאבק. מחזקת את ידיה של ועדת ששינסקי. פונה לוועדה – הצדק צריך לא רק להיעשות אלא גם להיראות. הדיונים כיום בדלתיים סגורות. גורמים זרים מעורבים בעניין ולכן דיוני הוועדה צריכים להיות שקופים ופרוטוקולים צריכים להתפרסם.
ד"ר ארנה ברי, שותפה עצמאית בקרן הון סיכון ג'מיני:
מציעה לא להגיע לעימות בין הסקטור הפרטי לציבורי.ממשלת אוסטרליה כרגע התחלפה על רקע עימות. צריכה להיות פעילות משולבת כדי לפתור בעיות עם תכנון לטווח ארוך. הייתה לוקחת את הדוגמא של נורבגיה מבחינת הקרן שהוקמה שם – קרן פנסיה לאומית וייעודים נוספים. תכנון ארוך טווח של הכספים המצטרפים לתל"ג. צריכים להתרכז בשימוש בכספים אלה שילכו למטרות ציבוריות. לא ניתן להעתיק את נורבגיה לגמרי, שם תקציב הביטחון יותר נמוך.
אסור לנו להיראות כמו מדינות המפרץ – שאחדים י


;