חוזה זמני לא מקנה זכויות קבועות בקרקע

פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב[1] שניתן לאחרונה, קובע כי על קיבוץ גבעת השלושה לסלק ידו משטחים חקלאיים לעיבוד עונתי וזאת על אף שמדובר בחוזה שהתחדש במשך שנים רבות. קביעה זו ניתן להשליך גם על שטחים אחרים שהוקצו באופן זמני, כגון אתר החרמון וחוות הבודדים וכיום מוחזקים ללא כל הסדרה חוקית ותוך פגיעה באינטרס הציבורי.


בהתאם לעובדות המתוארות בפסק הדין, החל משנות ה-70 נחתמו בין מדינת ישראל לבין קיבוץ גבעת השלושה חוזי עיבוד עונתיים לתקופה קצובה בת שנה, בנפרד מחוזה המשבצת. כאשר בין 1990 - 1995 נכללו החוזים לעיבוד הזמני במסגרת "חוזי משבצת" בהם צוין כי בנוסף לשטח המשבצת, ישנן גם החלקות לעיבוד זמני .

לאחר שנת 1995 החליט המינהל לא לחדש את החוזים ודרש את השבת השטחים, הקיבוץ סירב לפנותם ובהמשך לכך הגיש המינהל תביעה בעניין.

הקיבוץ טען ששטחי העיבוד הינם חלק מ"הסכם המשבצת" וזאת כיוון שנכללו במסגרת הסכמי המשבצת בחלק מהשנים. מנגד, טען המינהל שמדובר בשטחי עיבוד עונתיים המושכרים לעיבוד חקלאי זמני ואינם מקנים לקיבוץ כל זכות, להוציא את הרשות לעיבוד חקלאי בתקופת החוזה.

בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של הקיבוץ וקיבל את עמדת המינהל שיש לפנות את הקיבוץ מהשטחים האמורים, וזאת על אף השנים הרבות בהן החזיק הקיבוץ בשטחים ועל אף שהשטח הוכנס בטעות ל"חוזי המשבצת".

הלכה חשובה זו ניתן גם להשליך על מקרים נוספים בהם הוקצתה קרקע ציבורית באופן זמני וכיום מחזיק בה גורם פרטי, ללא הסדרה חוקית.

כך למשל בנוגע לאתר החרמון - מדובר באתר ציבורי ייחודי, אשר מחייב הסדר וקבלת תמורה הולמת עבור השימוש בו. על אף האמור, האגודה לצדק חלוקתי חשפה בעבר, כי אתר החרמון, מוחזק על ידי חברה פרטית, במשך למעלה משלושים וחמש שנים ללא כל הסדרה חוקית.

דוגמא נוספת הינה חוות הבודדים - חוות הבודדים, בדרך היין למשל, הוקצו על ידי מינהל מקרקעי ישראל ללא מכרז ולתקופות קצרות, לצורך שימוש חקלאי בלבד וכנגד תשלום מזערי. חרף האמור לעיל, המחזיקים בהם במרבית המקרים, מבצעים בניה לא חוקית בקרקעות (לצורכי מגורים, מסחר ותיירות), ללא קבלת היתרים כדין ובניגוד לחוזה עימם (להרחבה ר' כתבה מגיליון קודם). יש לציין כי במקרה הנ"ל, במקום לאכוף את החוק, הוגשה הצעת חוק המבקשת, הלכה למעשה, להכשיר את השימושים הלא חוקיים ולהעניק למחזיקים בקרקעות אלה חוזי חכירה לדורות.

כפי שעולה מפסק הדין, מעניק בית המשפט מעמד בכורה להסכם, תקופתו ומטרתו, דבר העולה בקנה אחד עם מינהל תקין. בית המשפט דוחה את הגישה לפיה שימוש בקרקע במשך שנים יוצר כשלעצמו זכויות, גם במידה והחוזה אומר אחרת. כלומר חוזה לשנה, המתחדש במשך 30 שנה, הוא עדין חוזה זמני אשר לא מעניק זכויות קבועות בקרקע.
האגודה לצדק חלוקתי תומכת בגישה זו וסבורה כי יש לדבוק בהסכם ומטרתו. שהרי, אם כעבור מספר שנים תוענקנה זכויות מעבר לקבוע בחוזה, אזי הקצאה שנראתה כסבירה בזמנו עלולה להפוך לבלתי סבירה. בדרך זו, גם לא ייווצר מסלול עוקף, שיאפשר זכויות עודפות מכוח סבך בירוקראטי במינהל מקרקעי ישראל או הזנחת הטיפול בחוזים.


[1] עא 002358/06 קיבוץ גבעת השלושה – אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' מדינת ישראל, פס"ד מיום 20.8.2009. מדובר על ערעור על פסק דין של בית משפט השלום תא 80382/99 מדינת ישראל נ' קיבוץ גבעת השלושה, פס"ד מיום 27.6.06
בגיליון: "חוזה זמני לא מעניק זכויות קבועות בקרקע"; "של מי הקרקעות מהן מושב נחלים מתעשר?"; "המאבק על הקרקעות הציבוריות נמשך"; "עדכונים לחודש אוקטובר 2009".


הצטרף לרשימת התפוצה

הכנס את כתובת הדוא"ל שלך וקבל את חדשות האגודה ישירות למייל.

;