לא להפרטת הקרקעות

שבע שנים אחרי שבג"ץ פסק כי המקרקעין הם "הגוף" של האומה, עומדת מדינת ישראל חסרת הגנה ומציעה עצמה למכירה.


"המקרקעין הם נכס יחיד במינו מבין נכסיה של המדינה, וקשה להפריז בחשיבותם לחברה ולמדינה. אם האומה ומפעלה התרבותי הם ה'נשמה' של העם, הרי שמקרקעיה הם ה'גוף' שלו". כך קבע בג"ץ בדיון בשינוי ייעוד הקרקעות החקלאיות. [1]
והנה, חלפו רק כשבע שנים מהפסיקה החשובה הזו, ומדינת ישראל עומדת חסרת הגנה ומציעה עצמה למכירה. כל מקרקעיה מוצעים כעת בשיעורי תשלום מופחתים, שלא משקפים את הערך האמיתי של הקרקע או את הפוטנציאל העתידי שלה.
המהלך המהפכני והבלתי הפיך הזה, שזכה לשם מתון ומכובס: "הרפורמה במינהל מקרקעי ישראל", צפוי היה לעבור בחקיקה סבוכה, ספק דמוקרטית, שמכונה חוק ההסדרים במשק המדינה לשנים 2009-2010.[2]
אלא שבניגוד לפרסומים, לא מדובר על עוד רפורמה פרוצדורלית - טכנית שנועדה להיטיב עם הציבור. התרעומת אינה על העברת דירת המגורים על שם החוכר, וגם לא על הסרת החסמים הביורוקרטים וייעול עבודת המינהל.
לשם כך, יש לראות את התמונה הרחבה, ולא את זו המנסים להציג לנו - על פי התוכנית, השטחים הפתוחים במדינה, אולי גם החקלאיים, כל הקרקעות הלא-מתוכננות והקרקעות המיועדות לתעסוקה - הכל בעתיד יהיה מוצע למכירה.
ומה רע בכך? הקרקעות (משאב שמצוי במחסור בארצנו), הן משאב בעל פוטנציאל כלכלי עצום, שעתידות להיות מחולקות בקרוב בין פרטים. מדובר בפתח להפרטה בלתי מוגבלת שאינה נתונה לביקורת ממשית, והעברת הון מאסיבית לקבוצה קטנה של אנשים. לכן, מי שיזכה לבעלות בקרקע היום, יהיה עשיר יותר בעתיד, בעוד שהיכולת של הדורות הבאים לרכוש קרקעות תוגבל.
במדינת ישראל בה קיים רק מספר מצומצם של "שחקנים" בעלי הון, הפרטת הקרקעות רק תעצים את ריכוזיות ההון ותיצור מוקדי כוח ושליטה בחלק ניכר ממקרקעי ישראל. זהו הלקח שניתן ללמוד מרפורמות קודמות, שהתרחשו בישראל, כמו למשל הרפורמה בשוק ההון.
כיום, מרבית הקרקעות נמצאות בבעלות המדינה והקצאת קרקע מתבצעת בדרך כלל באמצעות חוזי חכירה, כשהמגמה היא להעביר בעלות בדירות בבתים משותפים. גם ועדת גדיש, ועדה ציבורית, שהמלצותיה אושרו בממשלה לא מכבר, ושהרפורמה הנוכחית לכאורה מבוססת על המלצותיה, המליצה על מתן בעלות בקרקע למגורים בלבד.
במסגרת המהפכה המוצעת לא נמצא מענה הולם לשאלות מרכזיות כמו מי ידאג לדורות הבאים, לחסרי הדיור, לחלשים או לעניים? ומה לגבי התשלום לקופת המדינה?
האוצר גם לא ביצע הערכה תקציבית, ושיעורי התשלום שנקבעו להעברת הבעלות במקרקעין, הם שרירותיים, ואינם משקפים את הערך האמיתי של הקרקע או את הפוטנציאל העתידי שלה.
בסופו של יום רק קבוצה מסוימת של חוכרים בחברה הישראלית תזכה להטבות כספיות משמעותיות שיבואו כמובן על חשבון הקופה הציבורית.


אנו מתנגדים בתוקף למהפכת הקרקעות המוצעת וקוראים לחברי הכנסת למנוע את העברת הרפורמה שהינה למעשה מהפכה באושיות היסוד של מדיניות המקרקעין בישראל, ובכך לתת את הדעת לאינטרס הציבורי הכולל ולזכותם של כלל תושבי המדינה בקרקעות הציבוריות.




[1] בג"ץ 244/00 עמותת שיח חדש, למען השיח הדמוקרטי ואח' נ' שר התשתיות ואח', פ"ד נד(6) 25.
[2] אומנם הפרק המתייחס להצעת הרפורמה פוצל מחוק ההסדרים, אולם בשלב זה נראה כי הפיצול הינו וירטואלי בלבד וקצב הדיונים בכנסת מותאם ללוחות הזמנים של חוק ההסדרים.

הצטרף לרשימת התפוצה

הכנס את כתובת הדוא"ל שלך וקבל את חדשות האגודה ישירות למייל.

;