האגודה לצדק חלוקתי חושפת חוות דעת של מנהלת בכירה במינהל מקרקעי ישראל, המעבירה ביקורת קשה על החלטת המועצה 979

מחוות הדעת עולה, כפי טענות האגודה בבג"צ, כי אין מדובר בעיגון זכויות החקלאיים, כהגדרת ההחלטה, אלא בהענקת זכויות בלתי סבירות בעליל במקרקעי הציבור. זכותו של החקלאי משולה בחוות הדעת לתרנגולת המטילה ביצי זהב "אין זו רק ביצת זהב אחת, אלא תרנגולת שעתידה לייצר מספר ביצי זהב".


כפי שפרסמנו בעבר, עתרה האגודה לצדק חלוקתי לבג"צ נגד החלטות 979 ו – 1101, בין היתר, בטענה שהחלטות אלה מעניקות הטבות כלכליות בלתי סבירות במקרקעי הציבור, למגזר הכפרי, הטבות אשר עלותן האדירה למדינה לא נבחנה כלל.
נזכיר, כי במהלך הדיון הראשון שהתנהל בבג"צ, אף טענה האגודה לצדק חלוקתי כי פרקליטות המדינה מחזיקה במסמכים, לפיהם גורמים בכירים במינהל מסתייגים מהחלטה 979. המדובר בחוות הדעת של מר ירון ביבי, כיום מנהל המינהל ושל הגב' מורד יהודית, מנהלת אגף החוכרים במינהל.
לאחרונה, הצליחה האגודה לקבל לידיה את חוות הדעת של הגב' יהודית מורד (ראה כתבה ב"גלובס"). המסר העולה מחוות דעתה ברור וחד משמעי, לפיו, החלטה 979 מעניקה הטבות כלכליות יקרות ערך, חסרות תקדים ובלתי סבירות במקרקעי הציבור, למגזר הכפרי ואשר עלותן למדינה לא נבחנה כלל. עמדה זו, הנתמכת בגורמים מקצועיים בכירים במינהל, לא הוצגה ע"י המדינה בפני בג"צ.
בחוות דעתה, התייחסה הגב' מורד להחלטה 979 ולתשלומים המופחתים הנדרשים מהחוכר החקלאי תמורת הזכויות, בהשוואה להסדרי החכירה וההיוון במגזר העירוני.
בתמצית, נערכת השוואה ממצה בין החוכר העירוני ובין החוכר החקלאי הן בתקופה שלאחר הקמת המינהל והן לפני הקמתו, תוך התייחסות אף להטבות שהוענקו לקבוצות עירוניים מסוימות במסגרת הסדרים מיוחדים ולהסדרי ההיוון שהוצעו לציבור במגזר העירוני (לרבות היוון רגיל ו"מבצעי" היוון).[1]
בסופו של כל שלב בחוות דעתה, לאחר ניתוח מקיף של נתונים והחלטות מועצה שונות, מוכיחה הגב' מורד כי ההטבות לחוכרים החקלאיים הניתנות במסגרת החלטה 979, גדולות מאוד בהשוואה לחוכר העירוני. הגב' מורד מגיעה למסקנה כי החוכר העירוני, המשלם יותר עבור פחות זכויות, הוא המופלה לרעה ביחס לחוכר החקלאי, מסקנה אשר נותרת בעינה גם לאחר בחינת ההטבות אשר ניתנו לעירוניים.
עוד עולה מחוות הדעת שהחלטה 979 במהותה יוצרת אפליה בין החוכר העירוני לבין החוכר החקלאי וכדבריה"המגזר החקלאי, בעיקר חברי המושבים, נהנה מהטבה חסרת תקדים, הטבה שחוכר עירוני סטנדרטי לא זכה לה, והוא רשאי לפי שעה רק לחלום עליה" וכן אפליה בין חוכר חקלאי במרכז לבין חוכר חקלאי בפריפריה.[2]
האגודה סבורה כי חוות הדעת והמסקנה המובאת בסופה, השופכת אור על משמעות החלטה 979 והשלכותיה הצפויות, נדרשת לשם הצגת התמונה במלואה בפני בג"צ, הדן בעתירה. ביום 22/10/08 הגישה האגודה העתק מחוות הדעת לבית המשפט, זאת במסגרת תגובתה להחלטת המועצה המעדכנת את החלטה 979 (ראה כתבת עדכונים).
חוות דעת זו, של גורם בר סמכא בכיר במינהל עצמו, תומכת בעמדת האגודה וטענותיה, אשר הובאו בהרחבה בעתירה שהוגשה נגד החלטות 979 ו - 1101 .


[1] כך למשל, בהתייחס לתקופה טרם הקמת המינהל, הוכיחה הגב' מורד כי העירוני שילם סכומים גבוהים, עבור פחות זכויות מאלה הניתנות לחקלאי במסגרת החלטה 9799. בתקופה שלאחר הקמת המינהל, הוכח כי החוכר העירוני בבניה נמוכה מופלה לרעה ביחס לחוכר חקלאי ועל אחת כמה, חוכר עירוני בבניה רוויה. בהקשר להסדרי ההיוון במגזר העירוני, בין אם מדובר בהיוון רגיל ובין ב"מבצע", הרי שעדיין לטענתה, מדובר בזכויות מוגבלות הן בשטח עצמו והן בזכויות הבניה.
[2] לעניין יצירת אבחנה בין המרכז והפריפריה ראה החלטת מועצה 1155, המעדכנת את החלטה 979 והמחילה הנחות באזורי הפריפריה וכן את הפרסום הקודם של האגודה בעניין.

בגיליון: האגודה לצדק חלוקתי חושפת חוות דעת של מנהלת בכירה במינהל מקרקעי ישראל המעבירה ביקורת קשה על החלטת המועצה 979; גובשו המלצות הצוות הבינמשרדי בעניין החלטה 969 הקובעת פיצוי למתיישבים שאדמתם הופשרה לבנייה; פורסמו נימוקי בית המשפט העליון בעניין אי מינויו של יואל לביא למנהל מינהל מקרקעי ישראל; עדכונים לחודש אוקטובר 2008.


;